Friday evening, 09.30.11, Anatot gate.

A balding stocky man with light-colored hair, wearing glasses, banging my head against a white transit van. One of the activists was next to me as we were surrounded by settler-police who’ve been shoving me back and forth in opposite directions. I fought back. I knocked off the glasses of the man who thrust my head and crushed them in my right hand. He bit my hand hard, trying to release the glasses from it.

At this time, a brown-skinned man on my left began to twist my left arm in ways I had seen Border Police do in previous protests I’d attended. He didn’t stop even when I screamed in pain. It was only a heavy blow – when my face was pushed down shattering one of his front teeth – that released my left hand from his painful grip.

Then I was knocked to the ground as a vehicle behind me moved, threatening to run me over. The activist tried to help by raising me up. The white van left and I got back on my feet and stood facing a tall brown-skinned man who never stopped yelling his insults at me. He told me: “Go fuck Arabs…”

At this point, the group of settlers began to shake and shove me in different directions as they tore the clothing from my upper body. They ripped off my bra, vest and shirt. The upper half of my body was stark naked. Other activists tried to cover and calm me. I remember especially that in all the efforts to get me out of there, the tall, balding brown-skinned man came close and said: “A Jewish prick isn’t good enough for you? You want an Arab prick, hah?”

I remember another man wearing a dark civilian shirt and a cap on which was the word “Police” tried to move me. I asked him for his police ID and instead he pushed me out of the way. Another activist brought me to her car and promised to drive me home when the protest was over. I got into the car and locked the doors. From that moment I tried to tweet everything that happened as long as my cell battery held out. I wrote what happened on the ground, the blows, the disrobing and the dire situation the protesters faced that night. I took a picture from the car and uploaded it to Twitter. I tried to hide, not to arouse interest. I saw how the protesters were driven backward by the settlers.

Only a few minutes passed from when I entered the vehicle when a settler noticed me. He drew the attention of his other settler friends and they began rocking the car. I tightened my seat belt and waited quietly for help. In my hand, I grasped a narrow synthetic strap from my purse. It was the only thing I could find nearby to use to defend myself and I was ready to use it to strangle the first person who approached me. Before that, I’d tweeted that I'm looking for means of protection in case they break in. I covered my breasts with the little fabric that remained from my torn clothes.

The crowd around me grew, but I tried to maintain my composure. At that moment, a soldier came by and I begged him to help me. He gave me a look of utter boredom. But after more begging he asked the group to move back a bit so I could leave the car. He suggested that I get into the army jeep, but I wouldn’t agree despite the pressure that the soldiers exerted on me. I was frightened that the settlers standing around me would resume their violence. Because no one offered protection I began to scream at the soldiers to block me [from the settlers]. They did this indifferently. They did check that I hadn’t left anything behind as I’d asked. Despite this, I lost my purse which contained all my IDs including the one categorizing me as “Jewish,” despite the fact that I am not.

The door of the military vehicle in which I was sitting was opened by an older soldier, clearly a member of some minority. He screamed at me and threatened to arrest me. Apparently because I gave the settlers the finger while sitting in his vehicle. I told him to arrest me already, because I was shamed by being in the midst of soldiers of apartheid. He turned away, slamming the door of the vehicle. Eventually, the soldiers returned me to my fellow activists.

I still have the tattered remnants of my clothes from that night.

Credits: Richard Silverstein. First published here

I also thank A. A Belopolsky for helping out.

גבר מקריח, בהיר שיער, מרכיב משקפיים, עבה בשר, מטיח את ראשי אל עבר מכונית טרנזיט לבנה. אחת הפעילות ניצבה בסמוך לי וסביבנו המתנחלים/שוטרים, שכבר החלו למשוך את גפיי לכיוונים נגדיים. נאבקתי בהם. הסרתי את משקפיו של אותו גבר שהטיח את ראשי מעל פניו ומחצתי אותם ביד ימיני. הוא נשך את פרקי ידי בחוזק בכוונה לחלץ את משקפיו.

בה בעת, גבר שחום עור שניצב משמאלי החל לעקם ולסובב את ידי השמאלית באופן שמזכיר את פעילות המג"ב בהפגנות שנכחתי בהן בעבר. הוא לא פסק גם כשצווחתי מכאב. רק מכת אימה שניפצה את אחת משיני הקדמיות, ברכייה ככל הנראה שניתנה לי כשפרצופי הוטל מטה, שיחררה את יד שמאלי מן העינוי. כך הונחתי לגפי ונפלתי ארצה כשהמכונית שמאחוריי החלה נוסעת ומאיימת לדרוס אותי.

הפעילה שהייתה סמוכה לי ניסתה לסייע בהרמתי. הטרנזיט הלבנה חלפה מן המקום ואני קמתי על רגלי וניצבתי בפני גבר שחום וגבוה שנצמד לפניי ולא פסק מגידופיו. הוא קרא לי "ללכת להזדיין עם ערבים", ואני השבתי לו – "הלוואי".

משלב זה, קובץ המתנחלים החל לנער אותי ולטלטל אותי לכיוונים שונים כשהם קורעים את בגדיי העליוניים, קורעים את חזייתי, גופייתי וחולצתי מעליי. חלקו העליון של גופי נותר עירום והפעילים ניסו לכסות אותי ולהרגיע את רוחי.

זכור לי במיוחד כי במהלך הניסיון לפנות אותי מן המקום, אותו איש שחום, גבוה וקרח קירב את פניו אל פניי ואמר "זין יהודי לא טוב לך? את צריכה זין ערבי, הא?". זכור לי גם כי איש אחר בלבוש אזרחי שחור, בעל מבנה גוף שרירי ורחב, שחבש כובע שעליו הייתה כתובה המילה "משטרה", ניסה לפנות אותי. ביקשתי שיציג תעודת שוטר והוא החל הודף אותי מהמקום.

פעילה אחרת הניסה אותי למכוניתה והבטיחה לשוב לקחת אותי כשהכל יסתיים. נכנסתי לרכב ונעלתי את הדלתות. משעה זו התחלתי לכתוב כמה שיכולתי לטוויטר כל עוד סוללת הסלולרי שלי אפשרה זאת. העדתי על המתרחש מן השטח – כתבתי על המכות, ההפשטה ועל המצב הקשה שבו נתונים הפעילים. צילמתי תמונה מן הרכב והעלתי אותה לטוויטר. ניסיתי להיחבא, לא לעורר עניין. הבטתי כיצד הפעילים נהדפים אחורה על ידי המתנחלים.

לא עברו דקות ספורות מאז שהוכנסתי לרכב ואחד המתנחלים הבחין בי. הוא הפנה את תשומת לבם של חבריו והם בתגובה החלו בנענוע האוטו. הם קראו לי בשמות שונים כגון "לסבית" ו"מזדיינת עם ערבים". הם ניסו לפתוח את הרכב, ירקו עליו, איימו להצית אותו ולהפוך אותו. הכנסתי את ידי לתיקי ואיימתי עליהם בנשק מדומיין שכמובן לא היה לי. הם החלו בהפיכת המכונית. הידקתי את חגורת הבטיחות והמתנתי בשקט לסיוע.

בידי ליפפתי חגורת מותניים צרה מבד סינטטי שהייתה בתיקי. זה היה אמצעי ההגנה היחידי שמצאתי בסביבתי והייתי נכונה לחנוק באמצעותה את הראשון שהיה מגיע אליי. קודם לכן ציינתי בטוויטר שאני תרה אחר אמצעי הגנה – למקרה שקהל ינסה יתנגש בי שוב. כיסיתי את שדיי במעט הבד הקרוע שנותר לי.

ההתקהלות סביבי הלכה וגדלה, אך ניסיתי לשמור על קור רוח. מן הרגע הזה חלף על פניי חייל והחלתי להתחנן בפניו שייסע לי. הוא עטה מבע של טמטום גמור על פניו ולאחר תחנונים הוא ביקש מהמתנחלים לסגת קצת כדי לאפשר לי לצאת מן הרכב. הוא הציע לי להיכנס לג'יפ הצבאי אך לא הסכמתי לעשות כן חרף הלחץ שהחיילים הפעילו עליי. חששתי שהמתנחלים יפתחו בסיבוב אלימות נוסף כנגדי. מכיוון שלא סופקה לי שום הגנה החלתי לצעוק על החייל וחבריו שיחסמו את הגישה אליי. הם עשו כן בחוסר נחישות ברורה. הם וידאו שלא הותרתי דבר מאחוריי, כבקשתי. מכל מקום, ארנקי אבד לי ובו כל תעודותיי – גם זו שמצויין בה שאני יהודייה (על אף שאיני).

את דלת הרכב הצבאי שבו שהיתי, פתח חייל מבוגר יותר, בן מיעוטים כלשהו. הוא החל לצווח עליי ואיים לעצור אותי. הוא כנראה זעם על כך שנופפתי באמתי (בתנועת "זין") לעבר המתנחלים מבעד לרכב הצבאי. אמרתי לו שיעצור אותי כבר, כי עבורי זוהי בושה גדולה לשבת כך בקרב חיילי האפרטהייד. הוא התעלם וטרק את דלת הרכב. החיילים השיבו אותי לקבוצת הפעילים.

טלאי בגדים הקרועים עדיין ברשותי.

 * * *

עדכוני הטוויטר מזמן הלינץ' (יש לקרוא מלמטה למעלה)

]]> http://stavitsinai.wordpress.com/2011/10/05/anatot_testimony/feed/ 92 laisha2004 עדכוני טוויטר ענתות עדכוני טוויטר ענתות 1